שאי-קי-דו

דר' מירב חן - מרפאה בעיסוק, פסיכולוגית וראש החוג לחינוך במכללה האקדמית תל-חי.

 

רועי פייגה - מאמן בכיר ובעל בית ספר לאומנויות הלחימה.

 

שאי-קי-דו היא גישה טיפולית המשלבת אומנויות לחימה והיבטים פסיכו-חינוכיים.הגישה מתאימה לילדים בעלי קשיים בווסות עצמי, הן על רקע רגשי והן על רקע פזיולוגי, ומכוונת להגברת תחושת הערך העצמי, השליטה הגופנית והווסות ההתנהגותי.

למשתתפים ניתנת ההזדמנות לפעול בתוך מסגרת מובנית, ברורה וקבועה, כאשר הדגש הוא על העצמתו של הפרט והתנהלותו בשגרת יומו.
העבודה נעשית במסגרת פרטנית וקבוצתית ומכוונת לחיזוק מנגנוני ההתמודדות של האדם.

שיטת שאי-קי-דו מבוססת על תאוריית העצמי המאמינה כי האדם מונע על ידי הצורך המולד לתחושת ערך עצמי וכל התנהגיותיו מכוונות לחוות תחושה זו (קוהוט, 1977).
תחושת ערך עצמי תקינה כוללת תחושת זהות והערכה עצמית חיובית המאפשרת פיתוח יחסי גומלין מספקים עם הזולת, גיוס כוחות נפשיים להמשיך ולפתח את הכשרונות והכישורים האישיים (אוסטרויל, 1995).
תחושה זו מתפתחת מתוך האינטראקציה של העצמי והסביבה, כאשר יכולת היענותה האמפטית של הסביבה לצורכיו היחודיים והמשתנים של העצמי היא משמעותית ביותר לחווית הערך (קולקה, 1955).
הסביבה מספקת לעצמי פונקציות של "זולתעצמי", אלו פונקציות התפתחותיות להן נזקק הילד אך עדיין אינו מסוגל לספקן לעצמו (קולקה, 1955). הוא מקבלן מהסביבה, מפנימן וממיר אותן לחלק מהעצמי שלו (נוי, 1998).
התפעלות , השתקפות ותאומות הן חלק מפונקציות ה"זולתעצמי" והן נותנות לילד את ההכרה, המקום, ערך ולגיטימציה לחוויות, רגשות ומשאלות. בתהליך זה מתפתחות אצל הילד היכולות לוויסות רגשות וצרכים, היכולת להרגע, ושליטה עצמית וכן היכולת לבחור ולהתמסר (קוהוט, 1984).
ילדים ואנשים שלא התפתחה אצלם תחושת ערך עצמי תקינה, ישקיעו אנרגיות רבות בארגון העצמי ובהגנה עליו ולא יוכלו להתפנות ליוזמות והישגים (נוי, 1998).
הביטוי ההתנהגותי של מצבים אלו נראה כהתנהגויות קיצוניות ובלתי משתלבות באחד או בכל תחומי החיים (אוסטרויל, 1995).

שאי-קי-דו מציעה מסגרת טיפולית לילדים ונוער המבוססת על פונקציות ה"זולתעצמי". הילד נפגש באתגרים גופניים (שילוב של תנועה ונשימה) , חברתיים, ושכליים ומקבלהזדמנות לפעול בהם בקצב ובסגנון הייחודי שלו.

אומנויות לחימה מפגישות את הילד עם רוטינות גופניות המסמנות לו את גבולות גופו, טווחי תנועתו, כוחו ועוצמתו, וכן מחזקת את הלמידה העצמית מתוך תיאום תנועתי. האימון כולל רוטינות של תנועה ונשימה המבוססות על העקרונות ההתפתחותיים, וכוונות ליצירת רצפים, מחזוריות ווסות. הילדים עובדים מפשוט למורכב, ממרכז לפריפריה, בהדרגתיות ובאופן מחזורי כפי שפועל הגוף באופן טבעי. כמו כן ניתנת לילדים הזדמנות לתרגל נשימה נכונה כדרך להרגעה עצמית, שליטה וריכוז.
האימון נערך באקלים אמפטי, כאשר המטרה היא להגביר את תחושת הערך העצמי ולהביא לשיפור תפקודי.